יום שלישי, 13 באפריל 2010

תעלות

סילאן דלאל


[ישנתי הלילה בעיר בה אנשים לא זקוקים למקרר, שומרים את כל מצריכהם בסל כחול על אדן החלון כשאפילו עורבים לא באים לנקר][הקור נקי, אני מאמצת אותו באהבה רבה, כמי שמאמץ מנגינה מוכרת או אדם מוכר][איך זה כל כך יתכן שמישהו בחר להשאיר את המקום הזה כך עם שטיחים רכים וחדרים המופרדים לצבעים שונים, ריק ומיותם, איש אינו דורש אותו או אפילו זוכר את קיומו][ כל דבר נמצא במקום, העיר סופרת בעצמה את תושביה ומשננת את כל שמותיהם, כתובותיהם ושיוכם המשפחתי, אין כל צורך בהסברים][הכבישים נעלמים בין לועותיהם של גשרים, יערות נודדים בכוחות ענפיהם, כלבים לועסים זרדים ירוקים וקופצים מעל גדרות, אחר כך צריך לחפש אותם][אם מישהו הולך לאיבוד הוא יודע למצוא את הדרך הביתה מלבד במקרים בהם הבית תמיד מתחבא מאחורי בנין אחר]

תגובה 1: