יום רביעי, 31 במרץ 2010

אפשרויות

סילאן דלאל



1.

מאז שביקרתי אצלך
כל הקולות של כל
הרמזורים מדמים
מכונות הריגה.



2.

זה היה אחרי שעצרו
את כל החברים שלך
ישבנו מול פיינל קאט
ואת שרת על לדחוף
שוטרים על פסי רכבת.



3.

זו המלחמה האינסופית
בין אוטובוסים, קירות
בתים ובני אדם.



4.

הדרך מירושלים לתל
אביב תמיד נראית
כמו לברוח, מזגן
דולק ללא אבחנת
קיץ – חורף.



5.

טקס שסופו מטען סופו
להכחד, להמחק מהמפה,
להתנכר לכבדן של אבנים
מכוערות, מטבעי להגיד לא.


יום שלישי, 23 במרץ 2010

To you

מאיה בנבנישתי


לו לא היו לנו לשונות
היה לנו דיבור זועק-אילם



בזהב היפה של החדר
אני מייחלת למקום חשוך
בו אוכל לדבר איתך


יום שלישי, 16 במרץ 2010

ללא שם

סילאן דלאל


להעיד על הימים שהם קצרים, לומר איך הכל יכול
להסתבך ברגע אחד, קשר הדוק מדי, כשאומרים את כל הדברים
שאנחנו הכי רוצים לשמוע אנחנו נחלשים

...

מתפשרת על מה שאוכל להשיג, אלו הגבעות הטהורות ביותר
אך הצמחייה בהן  יבשה ומכוערת, בשלב הזה של החיים
מעל הקרקע, אפשר לאסוף חרקים, תולעים וחברים טובים

...

כל הדברים שתוכל לומר הם הדברים שאני כבר יודעת עליך
אני יכולה רק לשמוע אותך צוחק מעל המצח שלי
על המזרן שלי, בחדר שלי, במציאות שהמצאתי עם אנשים לא קיימים

...

ההגיון אומר לצאת, הוא לא מסביר איך ומתי אך ברור כי להשאר זה מסוכן,
יש להכיר בדברים שלא ניתן להסיט בצורה הכי טובה,
לנעול את הדלת אחר כך כדי שלא תכנס ולדעת  בדיוק איפה אתה נמצא

יום שלישי, 9 במרץ 2010

הבתים

מאיה בנבנישתי


אני מציעה חברות לצל של עצמי
בשעה שהפליט חוצה לצד השני.

אני לא יכולה לתרגם את הבתים לשירה.
לא למילים בכלל. יותר מדי בשם עצמם הם עומדים.
לא מצפים מאף אחד להתנגד להם. להציב משהו כנגד זכותם
להיות. "נסי" הם אומרים, להתנגד לנו,
ותראי בתור מה תסיימי. קשה כמו הכיסוי הזרזיפי של הקירות.
חומקת כמו היונים מתודעתנו.
אנו מנהלים את חיינו הקשים תחת כל עין פקוחה.
איננו מבינים מה זה הדבר הזה בשמו את כופה עלינו
את כאבך. את עצמך תחת שמיכת החום. הנשימה.

יום שלישי, 2 במרץ 2010

זה לא כל כך איטי

סילאן דלאל


זה לא כל כך איטי, אני מפסיקה להתמיד ברצון להסכים עם טוב לבם של אחרים
רצינותן של שיחות אלה מתמעטת ומחסירה את עצמה בסוף כל שתיקה


שוכחת מה רציתי להוריד ומה רציתי לשמור
מכל מה שהמלצת לי
(אנחנו רבים בחדר השני, לא בחדר הזה)
שוכחת את כל הדברים שכתבתי עליך בשנה האחרונה
(אנחנו לא מתנשקים אחרי כן, אף פעם)


אדם זר ישב ורשם את הכל באופן אובייקטיבי
מישהו חושב שזה סיפור טוב
(אתה קורא את השורות שוב ושוב בחדר השני)
שוכחת איך לטרוק דלתות, לתלות מגבות ליבוש
לעשות כביסה לבנה.