יום רביעי, 21 באפריל 2010

נהרות

סילאן דלאל


[הרשיתי לעצמי לשכוח את כל הדברים שהצהרתי על עצמי, יכולנו לצוף עייפים במורד הדברים, כמי ששותל עצים בחצר ומוכן להניח להם לצמוח מבלי להתערב, לשתוק ולראות][הציפורים מספרות יותר משנוכל אנחנו, הצבעים העזים מכסים על תצלומים אפורים של ילדים יפים, של אתרי תירות ואניות גדולות][לצאת למסע, להכריז על מחר כנקודת אמצע של הדברים שיבואו][ישנתי הלילה עם פרוותיהם של כלבים על הגרביים, החולצה והריסים בעיר הזאת כי חשבתי שהמקום הטוב ביותר ללכת אליו הוא הרחוק ביותר][ברחתי ממנו מהר משבאתי אליו][אני יודעת איך לזהות את הקולות של הלילה או את הרחש הכמעט לא קיים של מי ביוב הזורמים מתחת לחלוני, נעלמים לפתחי ניקוז קטנים במפלצת זפת רחבה][הציפורים מנקרות את הדגים שמתחת לקרקע, הציפורים מרעישות וקודחות בטפריהן, איננו מדברות אלא מכירות בקיום אחת של השניה]

יום שלישי, 13 באפריל 2010

תעלות

סילאן דלאל


[ישנתי הלילה בעיר בה אנשים לא זקוקים למקרר, שומרים את כל מצריכהם בסל כחול על אדן החלון כשאפילו עורבים לא באים לנקר][הקור נקי, אני מאמצת אותו באהבה רבה, כמי שמאמץ מנגינה מוכרת או אדם מוכר][איך זה כל כך יתכן שמישהו בחר להשאיר את המקום הזה כך עם שטיחים רכים וחדרים המופרדים לצבעים שונים, ריק ומיותם, איש אינו דורש אותו או אפילו זוכר את קיומו][ כל דבר נמצא במקום, העיר סופרת בעצמה את תושביה ומשננת את כל שמותיהם, כתובותיהם ושיוכם המשפחתי, אין כל צורך בהסברים][הכבישים נעלמים בין לועותיהם של גשרים, יערות נודדים בכוחות ענפיהם, כלבים לועסים זרדים ירוקים וקופצים מעל גדרות, אחר כך צריך לחפש אותם][אם מישהו הולך לאיבוד הוא יודע למצוא את הדרך הביתה מלבד במקרים בהם הבית תמיד מתחבא מאחורי בנין אחר]

יום שלישי, 6 באפריל 2010

מכתב

מאיה בנבנישתי


את הכל אני מספרת לזגוגית החלון
היא סורקת אותי דרך החושך
אבל את החלל הריק אני רוצה לתרגם לך
בין מר לקר אני שופכת את המים הרותחים שלי
תוהה אם אתה אוהב אותי עם הריאה הנכונה.



הייתי רוצה שתראה אותי כל הזמן
כמו רקדנית בתוך קופסא כשמציצים



רציתי לספר לך