שלושה שירים

מאיה בנבנישתי

night's song

מוטב לכתוב כשהחדר קר מאוד
ואינך זוכר, אינך זוכר
אייך הגעת למקום בו אתה יושב
אייך הגעת. פסים של אורצים על כביש
דברים שמזמן שמעת. פתע תחל לענות
לשאלות שלא נשאלת, שוקע בשינה רכה כבפתאום.

הלמות רכות מהבהבות בין צדעיך
ישנם דברים אותם בקושי שואל
תשאל, אתה שואל, אינך בטוח,
הזמן כה רך ושוקע בידיך,
בין עיניך, נרדם.



night's to song

כמו לחש מתמיד מתחת לשמיכה
זה עובר ממיטה למיטה
הנערות המתהפכות אינן יודעות
את שנתן. סופן שיקומו
ויכסו את מרפקיהן
ישטפו את פניהן
ירקו אל תוך הכיור כמו בכעס,
אך רק בבוקר שנטרק לרווחה.
במונית אל ההר, אני נשבעת שלא ידעתי,
איש לא אמר לי שאיאלץ לשלם.



when we're asleep

כשאנו ישנים
אולי יש לנו מנוחה
דבר שיש לי להגיד על השכחה
מתוך שכנוע פנימי עמוק שאבכה
אם אזדקק לך. מתוך שכנוע
שאבכה אם ניאלץ לעשן, אם
אצטרך להביט בפניך, ולהבין
שאיננו מכירים. ולהבין שטרם
נפגשנו. או אולי בעצם שכחנו
אולי בעצם שכחנו. הרבה
שנים העברנו בלהיות אנשים אחרים.
כל שפה שאכתוב בה כמו בספוג
נוטף מים, על ראשי.