יום שלישי, 9 במרץ 2010

הבתים

מאיה בנבנישתי


אני מציעה חברות לצל של עצמי
בשעה שהפליט חוצה לצד השני.

אני לא יכולה לתרגם את הבתים לשירה.
לא למילים בכלל. יותר מדי בשם עצמם הם עומדים.
לא מצפים מאף אחד להתנגד להם. להציב משהו כנגד זכותם
להיות. "נסי" הם אומרים, להתנגד לנו,
ותראי בתור מה תסיימי. קשה כמו הכיסוי הזרזיפי של הקירות.
חומקת כמו היונים מתודעתנו.
אנו מנהלים את חיינו הקשים תחת כל עין פקוחה.
איננו מבינים מה זה הדבר הזה בשמו את כופה עלינו
את כאבך. את עצמך תחת שמיכת החום. הנשימה.

2 תגובות:

  1. מדוייקת מאוד האמירה על הבתים ולא מותירה מקום לכל מילה נוספת
    אני מאוד מזדהה
    השורה השנייה נותרה לי סתומה
    היא הפליטה היחידה מהשיר הכבד הזה
    שהבית השני שלו בטון מזויין

    השבמחק
  2. המשיכי להציע חברות לצל האפל של נפשך. והפליטים ימשיכו לחצות לצד השני. נמלטים בעור שיניהם מהמוות השחור והטורף השוכן בלבך. אינם מבינים מה זה הדבר הזה בשמו את מנסה לכפות עליהם לחיות את מותך שלך ואת כאבייך ודכאונייך במקומך. אם אינך יכולה לתרגם את ביתך לשירה אף לא למילים בכלל אז כנראה שהוא מקום לידתו ומשכנו של המוות השותק הזה. יותר מדי בשם עצמו את עומדת. לא מצפה מאף אחד להתנגד לך. להציב משהו כנגד זכותך. אף לא את חובותייך המוסריים הרבים מספור החומקים כיונים מתודעתך. כשאת עצמך מבלה לך תחת שמיכת החום הנשימה. את מנהלת את חייך הקשים תחת עין פקוחה קשה כמו הכיסוי הזרזיפי של הקירות. "נסי" הם אומרים "נסי" ותראי בתור מה תסיימי...

    השבמחק