בריכות

סילאן דלאל


[חשבתי שהמקום הכי טוב ללכת אליו הוא זה שהכי רחוק, יש פעמים שאני מדמיינת את קולך הנשמע מתחתי, נושם, כמעט נעלם, כמעט עוזב][יום אחד איבדתי פולארויד שבו עומדים שלושה ארגזי קרטון ריקים בפינה של החדר, צילמתי אותו כשאספתי ארגזים בכדי לארוז את חפציי מהדירה הקודמת, על הארגז הימני נחה חולצה אפורה שלא היתה שייכת לי, מישהו שכח אצלי, שכחתי מי, אפילו את הריח לא זיהיתי][ הדגים מסתכלים בי ממקום מושבם בארגזי פלסטיק כחולים ואדומים, חלקם מבלי למצמץ, חלקם עדיין חיים ואינני יכולה להושיט להם דבר אני רק שואפת את הקשקשים הנרקבים מכוח זמן וחמצן, חושבת על רחוק][התקשרת רק אחרי, כשניסיתי לבכות, אחרי שקול הטרור רעד בגופי והים נראה כמו המפלט היחיד, לא הצלחתי, לא דיברנו על זה, חסמנו את הכניסה לחדר בחלוקי נחל]