tag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.comments2010-04-23T23:32:45.039+03:00דבר כחול קטןSmall Blue Thinghttp://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comBlogger28125tag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-82864035241113194222010-04-23T23:32:45.039+03:002010-04-23T23:32:45.039+03:00מתכבדת בהתייחסותי אך מכנה אותי משוגעת. (מי ש"...מתכבדת בהתייחסותי אך מכנה אותי משוגעת. (מי ש"יחסה אל המציאות ואל הסובבים אותה לקוי"). אני לא ממש יודעת מה להגיד יותר, אם מי שמבקש<br />לנהל אתי דיאלוג קורא לי משוגעת.<br /><br />אולי בפעם הבאה באמת אחבוש את מצנפת המשוגעים שלי. <br /><br /><br />ויותר ברצינות - התגובה הזו הייתה אמורה להימחק, כי היא מכילה תוכן פוגעני. היא לא נמחקה, וכשעמדתי למחוק אותה, החלטתי שבעצם לא. אני חושבת שמה שהצבת כאן, ההתיימרות להיות תרבותית ולנהל דיאלוג, תוך כדי שאת מכנה אותי משוגעת, זו מעין תעודת עניות לעצמה. <br /><br />ואולי מחר בכל זאת אמחק את התגובה. <br /><br />מיואשת מאלימות בלוגרית, <br />וכבר לא מכבדת בכלל,<br />מאיה.Small Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-33528642186492985822010-04-22T19:38:51.157+03:002010-04-22T19:38:51.157+03:00אחחחחח
להתמוגג מהדו-שיח
[החופשי, מחוץ למסגרת]
לחלו...אחחחחח<br />להתמוגג מהדו-שיח<br />[החופשי, מחוץ למסגרת]<br />לחלום על מקומות שכוחים<br />[אז למה הזכרת]<br />יומן מסע<br />[זה המסע שנוסע, אנחנו רק רכובים על גבו.]<br />איננו באמת מתכתבים<br />[זה רק המילים שמכירות האחת בקיומה של השניה]<br />רוצים בציפורותינו<br />[הרוצה היא בנו ?]<br />שתיקה<br />[סוף]<br /><br /><br /><br />הומאז' לסוגריים פתוחיםAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-39533157876507453262010-04-22T15:15:22.132+03:002010-04-22T15:15:22.132+03:00סילאן
זה כתוב כפמפליססט אמיתי [תודה לחברתך על הקו...סילאן<br /><br />זה כתוב כפמפליססט אמיתי [תודה לחברתך על הקופירייט שחלקים ממנו נמחקו]<br />משאיר מקום לדמיון [ציפור קטנה מצייצת ששש..]<br />משוחח עם הקורא בין ה...] [<br />יכולתך האומנותית [ האמנותית בדרך..] משתכללת [מכינה עצמה לאמנות בשלה יותר]<br />תגובה לא תגובה [המילים מכסות על הכרה מוקירה]<br /><br />קורה [וקורא]mesorerhttps://www.blogger.com/profile/13065860437738556257noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-814306874187756402010-04-22T02:34:16.654+03:002010-04-22T02:34:16.654+03:00מאיה נכבדה,
את כתבת לי
"את בלתי האפשריות שבאה...מאיה נכבדה,<br />את כתבת לי<br />"את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה."<br />וזאת הרי ידוע שהאהבה היא כן אפשרית . ולכן שאלתי אותך שאלה מתבקשת מדוע היא אינה אפשרית לך !<br /><br /><br />ולתוכנה של תגובתך {אני פותחת בציטוט מתגובתך הקודמת אלי} "הכוונה בשיר הייתה שהאיבר הנכון לאהבה הוא הלב. עצם ההעתקה של רגש האהבה – ושל רגש ככלל – אל איבר אחר, מסמל את חוסר היכולת לאהוב... , שהמושא שהשיר פונה אליו הוא מושא שכבר בראשית רעיון האהבה אצלו משהו משובש. לכן רגש האהבה מועתק אל הריאה" וכעת אני מוצאת שאת מפנה את אותה אצבע מאשימה שהפנית בשירך אל מושאו, אלי. וכך את כותבת לי כעת <br />"ויש לי משהו לומר על ההעתקה הזו של מושא ההתבוננות מהשיר - אליי :אני ..., לא רואה ביצירות שלי הזמנה לדיאלוג אינטימי עליי, אלא כדבר המתקייים לעצמו. כלומר, היצירות מבקשות להצביע על עצמן, ועל העולם שמתקיים בהן. הטשטוש הזה שבין התבוננות באמנות לבין התבוננות(מציצנית, חודרנית) באמן,הוא טשטוש מסוכן בעיניי, ומעבר לכך שהוא פוגע באמן,הוא בעצם מפורר את היסוד של היחס בין האדם הקורא לספרות. הספרות נמצאת שם על מנת שיקראו אותה ויחשבו עליה, ולא על מנת לקרוע איזה פרגוד דמיוני מאחוריו יושב הסופר. או במילים אחרות, יותר ברורות, לרצות לחשוף את ערוותו כשזו נפשו שפרושה לפניך."<br /><br />משמע את מטיחה בי במרומז את אותה אשמה שהטחת במושא שירך.<br /> <br />מה צר שעלי להסיק מתוך כך שאת מצויה בבעיה כלשהי. אם מושא אהבתך אינו יכול לאהוב כיוון שכבר בראשית רעיון האהבה אצלו משהו משובש. ואם אני אינני יודעת כיצד יש לקרוא {וסביר , גם אם לא כתבת זאת. שאת חושבת שכבר בראשית משהו משובש ביחסי לאמנות} שירה ואמנות. המסקנה היחידה הנובעת מכך היא שמשהו בדיאלוג שלך עם המציאות לקוי. שכבר בראשית תפיסתך את המציאות ואת הסובבים אותך, משהו לקוי .<br /><br />בנוסף אני מסבה את תשומת ליבך לכך שקומוניקציה עם הכתוב אפשרית רק אם העולם שאותו הוא מתאר ניכר או מובן לקוראים. לכך כוונו שאלותי. מה צר שאת משתמשת בדוגמת הופמן שממש. אבל ממש. אינה ממין העניין. בעוד שבמקרהו של הופמן השאלה הייתה חטטנית וכוונה לחיטוט במיהו המודל ששימש לו בכתיבתו. במקרה שלך השאלות כולן כוונו להבהרת המשמעות הפנימית והסמליות שעמדה מאחרי התיאור. אין לי שום עניין לדעת מה שמו של המודל או באיזה גיל הוא היה או צורתו החיצונית. שאלתי:<br />לא הבנתי את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה. מדוע היא בלתי אפשרית לך {=לתפיסתך}?<br />מדוע האהבה היא דבר כה מסובך בשבילך {=לתפיסתך}?<br />מדוע המישהו או המישהי בשיר חסרי יכולת לאהוב ?<br />מה מסמלת הריאה בעינייך ?<br /><br />לקרוא לכך "התבוננות(מציצנית, חודרנית) באמן,הוא טשטוש מסוכן בעיניי, ומעבר לכך שהוא פוגע בקורא {!!!},הוא בעצם מפורר את היסוד של היחס בין האדם הקורא לספרות."<br /><br />אבל אני מבינה אותך. ומתכבדת בהתיחסותך למרות הכל.<br /><br /><br /><br />:חשפנית לילה מזדמנתAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-77927425736759801742010-04-21T22:16:52.388+03:002010-04-21T22:16:52.388+03:00ח.ל.מ יקרה,
אני מוצאת את שאלותייך מאוד אישיות, ו...ח.ל.מ יקרה, <br /><br />אני מוצאת את שאלותייך מאוד אישיות, ויש לי משהו לומר על ההעתקה הזו של <br />מושא ההתבוננות מהשיר - אליי :<br /><br />אני ,ואולי אנשים כותבים ככלל, אבל אדבר בשם עצמי, לא רואה ביצירות שלי הזמנה לדיאלוג אינטימי עליי, אלא כדבר המתקייים לעצמו. כלומר, היצירות מבקשות להצביע על עצמן, <br />ועל העולם שמתקיים בהן. <br /><br />ממספר תגובות שקיבלתי ממדיומים שונים, נראה כי זו נטייה חדשה, "ריאליטי"טיסטית , <br />או פסיכופתולוגית,לרצות למתוח חץ מהיצירה על מנת לדון ביוצר. דבר שהוא מסוכן וקשה <br />גם למחשבה התרבותית כולה,וגם ליוצר עצמו. במקומון תל אביבי עשו את אותו מעשה <br />בסופשבוע האחרון לסופר יואל הופמן, וניסו לברר עם הקולגות שלו מיהו אותו פרופסור <br />שהוא מלעיג עליו בספר שלו, במה שלא היה אלא דמות המגלמת בתוכה את היחס האירוני <br />והביקורתי של הופמן לאקדמיה כולה. הטשטוש הזה שבין התבוננות באמנות לבין התבוננות<br />(מציצנית, חודרנית) באמן,הוא טשטוש מסוכן בעיניי, ומעבר לכך שהוא פוגע באמן, <br />הוא בעצם מפורר את היסוד של היחס בין האדם הקורא לספרות. הספרות נמצאת שם על מנת שיקראו אותה ויחשבו עליה, ולא על מנת לקרוע איזה פרגוד דמיוני מאחוריו יושב הסופר. או במילים אחרות, יותר ברורות, לרצות לחשוף את ערוותו כשזו נפשו שפרושה לפניך. <br /><br /><br />בכבוד רב, <br /><br />מאיה בנבנישתי.Small Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-10801900148293616932010-04-13T20:26:47.271+03:002010-04-13T20:26:47.271+03:00זה נראה כאילו ביקרת בהתנחלותזה נראה כאילו ביקרת בהתנחלותAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-60045207346337979422010-04-13T00:15:36.683+03:002010-04-13T00:15:36.683+03:00התקלת אותי בשאלתך. הכוונה בשיר הייתה שהאיבר הנכון ...התקלת אותי בשאלתך. הכוונה בשיר הייתה שהאיבר הנכון לאהבה הוא הלב. עצם ההעתקה של רגש האהבה – ושל רגש ככלל – אל איבר אחר, מסמל את חוסר היכולת לאהוב. <br /><br /> את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה. נרמז שאהבה היא דבר כה מסובך ואולי אף בלתי אפשרי במסגרת ההתייחסות של השיר, שהמושא שהשיר פונה אליו הוא מושא שכבר בראשית רעיון האהבה אצלו משהו משובש. לכן רגש האהבה מועתק אל הריאה.<br /><br />מקווה שעניתי היטב על שאלתך,<br /><br />מאיה<br /><br />11 באפריל 2010 16:34 <br /><br /><br />הבנתי רק את הפיסקה הראשונה של תשובתך אך לא את חלקה השני {שאותו ריווחתי} כמו כן <br />לא הבנתי את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה. מדוע היא בלתי אפשרית לך ?<br />מדוע האהבה היא דבר כה מסובך בשבילך ?<br />מדוע המישהו או המישהי בשיר חסרי יכולת לאהוב ?<br />מה מסמלת הריאה בעינייך ?<br />מה שכן חבל לי שלא למדתי את הטריק המקצועי כיצד לאהוב עם הריאה (: זה בטח היה מוסיף לי יחודיות ועוד קצת ביקוש לשירותי המקצועיים (:<br /><br /><br /><br /><br />:חשפנית לילה מזדמנת שניתAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-82652109519539260762010-04-11T16:35:32.282+03:002010-04-11T16:35:32.282+03:00אנונימי יקר,
ייתכן שאתה צודק. אף כי אני לא בטוחה...אנונימי יקר, <br /><br />ייתכן שאתה צודק. אף כי אני לא בטוחה איזה שיר זה היה מהווה רק עם שתי השורות הראשונות והשורה האחרונה. אבל אני אנסה לחשוב על כך. ככלל אני מנסה באמת לעשות כפי שכתבת ולא לתת נוכחות גורפת כל כך לדיבור ישיר על עצמי בשירה. לא תמיד זה מצליח. אבל אני מסכימה עם המחשבה. ניסיתי לייחד את המקום הנכון לחושך, אבל בסופו של דבר זהו שיר על הניסיון ליצור קשר עם אדם. ועל בלתי האפשריות של הפנייה. <br />אני מקווה שהצלחתי במה שביקשתי. השיר הקודם, to you, מדבר על אותו הדבר וגם שם יש התייחסות לחושך. אולי חושך הוא מעין מטאפורה להיעדר תקשורת. אני מודה לך שעוררת אותי לחשוב על כך. <br /><br />מאיה.Small Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-2772288897209359462010-04-11T16:35:14.027+03:002010-04-11T16:35:14.027+03:00נוריקו היקרה,
את צודקת – אני ממש שמחה ששמת לב לפת...נוריקו היקרה,<br /><br />את צודקת – אני ממש שמחה ששמת לב לפתאומיות שבה השיר עובר מדיבור על דבר אחד לדיבור על דבר אחר,<br />זה חלק חשוב מאוד מן הכוונה: השיר כתוב כמעין פלימפססט, כלומר: הוא כתוב בתור מכתב שחלק או הרוב מן הכתוב בו נמחק. מה שאנחנו קוראים בסופו של דבר הוא טקסט חסר. טקסט שלפעמים העיקר ממנו נעדר. וזו הייתה הכוונה כאן. זה ששמת לב לכך מאוד משמח אותי ואני שמחה שהצגת את זה כשאלה. <br />בנוגע לריאה הנכונה – אני מעתיקה כאן את מה שהשבתי במקום אחר - הכוונה בשיר הייתה שהאיבר הנכון לאהבה הוא הלב. עצם ההעתקה של רגש האהבה – ושל רגש ככלל – אל איבר אחר, מסמל את חוסר היכולת לאהוב. את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה. נרמז שאהבה היא דבר כה מסובך ואולי אף בלתי אפשרי במסגרת<br /> ההתייחסות של השיר, שהמושא שהשיר פונה אליו הוא מושא שכבר בראשית רעיון האהבה אצלו משהו משובש.<br /> לכן רגש האהבה מועתק אל הריאה. <br /><br />אני מאוד מקווה שעניתי ותודה רבה על השאלה, <br /><br />מאיה.Small Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-38304991168158301472010-04-11T16:34:02.659+03:002010-04-11T16:34:02.659+03:00ח.ל.מ יקרה,
התקלת אותי בשאלתך. הכוונה בשיר הייתה...ח.ל.מ יקרה, <br /><br />התקלת אותי בשאלתך. הכוונה בשיר הייתה שהאיבר הנכון לאהבה הוא הלב. עצם ההעתקה של רגש האהבה – ושל רגש ככלל – אל איבר אחר, מסמל את חוסר היכולת לאהוב. את בלתי האפשריות שבאהבה עצמה. נרמז שאהבה היא דבר כה מסובך ואולי אף בלתי אפשרי במסגרת ההתייחסות של השיר, שהמושא שהשיר פונה אליו הוא מושא שכבר בראשית רעיון האהבה אצלו משהו משובש. לכן רגש האהבה מועתק אל הריאה.<br /> <br />מקווה שעניתי היטב על שאלתך,<br /><br />מאיהSmall Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-23086435251146066822010-04-07T01:19:32.841+03:002010-04-07T01:19:32.841+03:00מהי באמת הריאה הנכונה ? ואיך אפשר לאהוב איתה ? זה ...מהי באמת הריאה הנכונה ? ואיך אפשר לאהוב איתה ? זה מעניין אותי מבחינה מקצועית.<br /><br /><br /><br /><br />:חשפנית לילה מזדמנתAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-75626107909464441512010-04-07T00:30:38.541+03:002010-04-07T00:30:38.541+03:00אהבתי את השיר OO אבל..לא בדיוק הבנתי..מזאת אומרת ש...אהבתי את השיר OO אבל..לא בדיוק הבנתי..מזאת אומרת שהיא אומרת פתאום "את החלל הריק אני רוצה לתרגם לך"...ולא הבנתי איך מתקשר "הריאה הנכונה"נוריקוhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657092noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-12796787300047039352010-04-06T22:52:56.212+03:002010-04-06T22:52:56.212+03:00"פתחתי את המנעול של הדלת לחצר וזרקתי אותה החו..."פתחתי את המנעול של הדלת לחצר וזרקתי אותה החוצה. נכנסתי ונעלתי. חזרתי לחדר שלי. נשמעו יללות מבחוץ; חסרות אונים והמומות. ישבתי בחדר שלי בשפתיים מהודקות. פתאום ראיתי זוג עיניים בהירות נעוצות בי. החתולה. היא גילתה אותי בתוך החדר שלי מהחלון. היא ישבה מול החלון והביטה לתוכי כמו הביטה לתוך שיממון. ואז – זינקה על רשת החלון ושרטה אותה. ושרטה אותה, ושרטה אותה שוב. היא נאחזה בציפורניה ברשת החלון. היא טיפסה, ראיתי את הפה שלה מתעווה מרוב מאמץ, ונפלה. זינקתי אל החלון כדי לראות לאן נפלה, אבל לא ראיתי אותה. רק שמעתי אותה מייללת. שוב. ושוב. היללות שיגעו אותי. התנשמתי. הגברתי את המוזיקה. עצמתי את עיניי. אחרי כמה זמן היללות פסקו. הבטתי מחוץ לחלון, אבל לא הצלחתי לראות."<br /><br /> gingercat1985 <br /><br />הייתי מאחוריך (המחבר:ניקולא פארג הוצאת בבל 2008 196 עמודים.) ["היא הייתה פרועה לשמצה" אמרה בריג'ט. "אתה יודע זאת מר וואק. תמיד הייתה מענה חתולים וכלבים וצובטת ילדים קטנים." "אני יודע---אני יודע." מר וואק הניע ראשו בעצב. "אבל מיס קונווי יקירתי היודעת את כי אכזריות לפעמים אינה דבר טבעי אלא תוצאה מהתפתחות איטית של הדמיון. זו הסיבה שאם את חודרת לנפשה של בחורה מבוגרת בעל התפתחות רוחנית של תינוקת את מגלה כי בהרבה מקרים אין המטורפת בעצמה מכירה בערמומיותה ובאלימות שלה. התפתחות בלתי מספקת במקום כלשהו נעוצה לדעתי בשורש של מרבית האכזריות בעולם כיום. בחורה חייבת להתפטר מדברים ילדותיים ובמיוחד מדברים תינוקיים---" הוא הניע את ראשו ופרש את ידיו. בריג'ט אמרה וקולה צרם לפתע : "כן אתה צודק. אני מבינה את כוונתך. בחורה בעלת נפש של תינוקת היא הדבר המפחיד ביותר בעולם." לוק פיצוויליאם תהה למה יכלה בריג'ט להתכוון.]Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-68918182628550839352010-04-06T21:42:37.119+03:002010-04-06T21:42:37.119+03:00אהבתי מאוד את שתי השורות הראשונות יחד עם האחרונה. ...אהבתי מאוד את שתי השורות הראשונות יחד עם האחרונה. האמירה באמצע לא עוררה אותי. אולי זה שיר שצריך להיכתב מחדש עם פחות "הייתי רוצה" ועם יותר חלונות וחשכה.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-42088056941771852842010-04-06T20:45:07.756+03:002010-04-06T20:45:07.756+03:00סילאן:
כל שהתבקש הוא הסבר אשר כפי הנראה אינך מסוגל...סילאן:<br />כל שהתבקש הוא הסבר אשר כפי הנראה אינך מסוגלת לספקו.<br />תכנים אינם יוצרים אמנות. הם מעוצבים בידיה. בדיוק כפי שתועמלנות בכיינית פלקטית וחלולה נגד "הכיבוש" אינה יוצרת "צדק" או "מוסר" או "אמת". נהפוך הוא היא נשפטת על ידם ומבוקרת בידיהם האמונות. <br />מותר לך במדינה דמוקרטית כזו שנותנת לך חסות לא להתבייש גם על כך.<br />אבל קשה להעריך אותך על כך הערכה רבה או בכלל.<br /><br /><br />אנונימיAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-13418626666015342902010-04-06T13:46:46.595+03:002010-04-06T13:46:46.595+03:00אנונימי:
בהערכה רבה לטרור מילולי, אני לא מתביישת ב...אנונימי:<br />בהערכה רבה לטרור מילולי, אני לא מתביישת בדבר.<br /><br />סילאןSmall Blue Thinghttps://www.blogger.com/profile/17154365521199950829noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-75851955035385917642010-04-06T13:03:35.485+03:002010-04-06T13:03:35.485+03:00יש איזו סיבה מיוחדת שאת חושבת שהזבל היבש והיומרני ...יש איזו סיבה מיוחדת שאת חושבת שהזבל היבש והיומרני הזה נקרא שירה או אומנות או משהו כזה ??? <br />יש לך מזל שטעמם של הערבים גרוע משלך. ואולי לא איכפת להם מי הזונה היהודית העדכנית שמסייעת להם במאבקם "הצודק" לרישיון לרצח וטבח בשם המסכנות הבכיינית.<br />יש לנו היהודים ממש בעיה אם כל מכוערת או גרושה או פוחזת קלת דעת או פריחה בעלת יומרות אמנותיות שנבעטה בידי כל הגברים שסביבה רואה לנכון לנקום את שגיאותיה וכניעתה הרופסת לערס הלבן שהרס אותה בעמה במולדתה ובמשפחתה ובגברים הצעירים המגינים על ארצה.<br />יאללה גמדה תתכווצי לגודל המתאים לגופך ותחיי ברקע המתאים לצבע עורך.<br />מצחיק זה שאת שואבת כוח ועליונות לאגו המרוסק שלך מזה שאת "מרחמת" על ערבים שחורים ודפוקים ממך אבל מנוולים הרבה פחות ממך ובעלי כבוד עצמי הבזים לך בסתר ליבם. וכל זה במטרה להתרפס אחרי זה בפני לבנים סמרטוטיים וממוזמזי שכל הקוראים לרופסותם הרכרוכית "מוסריות".<br />למה שלא תנסי את מזלך בדרום תל אביב. איפה שיש ביקוש קשיח לזונות מסוממות בכל מצב ובכל גודל ובכל צבע ובכל מראה.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-16559656877719896862010-03-24T17:37:18.600+02:002010-03-24T17:37:18.600+02:00to you
michaellecher1987
לו כן היו לנו לשונות
ה...to you<br /><br />michaellecher1987<br /><br /><br />לו כן היו לנו לשונות<br />הייתה שתיקתנו רועמת בתשוקה<br />כתמיד<br /><br /><br />בלובן הסמיך שקרש על<br />עינייך<br />אני מייחל למקום מואר<br />מתקתק<br />בו אוכל למלאות אותך <br />בלשוני<br />בשפעת מילים. חרשות, אילמות,<br />רוטטות.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-40193840942548475432010-03-15T14:58:06.452+02:002010-03-15T14:58:06.452+02:00אנחנו מחפשים אהבה כמו כלב
מרחרח אחר סימני ההשתנה ש...אנחנו מחפשים אהבה כמו כלב<br />מרחרח אחר סימני ההשתנה שקדמו לו... ואולי לכן אנחנו לא מוצאים ? כי אם השתנת פעם אחת במקום לא מתאים אין שום סיבה שתמשיך ותעשה זאת אלא אם מאוד חשובה לך השתנה מסורתית בדווקא.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-52901885762589629632010-03-10T14:46:10.422+02:002010-03-10T14:46:10.422+02:00המשיכי להציע חברות לצל האפל של נפשך. והפליטים ימשי...המשיכי להציע חברות לצל האפל של נפשך. והפליטים ימשיכו לחצות לצד השני. נמלטים בעור שיניהם מהמוות השחור והטורף השוכן בלבך. אינם מבינים מה זה הדבר הזה בשמו את מנסה לכפות עליהם לחיות את מותך שלך ואת כאבייך ודכאונייך במקומך. אם אינך יכולה לתרגם את ביתך לשירה אף לא למילים בכלל אז כנראה שהוא מקום לידתו ומשכנו של המוות השותק הזה. יותר מדי בשם עצמו את עומדת. לא מצפה מאף אחד להתנגד לך. להציב משהו כנגד זכותך. אף לא את חובותייך המוסריים הרבים מספור החומקים כיונים מתודעתך. כשאת עצמך מבלה לך תחת שמיכת החום הנשימה. את מנהלת את חייך הקשים תחת עין פקוחה קשה כמו הכיסוי הזרזיפי של הקירות. "נסי" הם אומרים "נסי" ותראי בתור מה תסיימי...Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-91141876766427711382010-03-10T14:26:51.963+02:002010-03-10T14:26:51.963+02:00הילחמי שוב ושוב על זכותך שלא לשכוח לעשות כביסה לבנ...הילחמי שוב ושוב על זכותך שלא לשכוח לעשות כביסה לבנה. כי כמו שכתבה שותפתך לפנזין : "להכל תהי תקומה. רבי נחמן – זאת קראתי בכרזה התלויה בשוק מחנה יהודה – אומר כי יש להאמין שכל אשר קילקלת, בכוחך יש לתקן."Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-41972310696624016772010-03-09T19:22:44.895+02:002010-03-09T19:22:44.895+02:00מדוייקת מאוד האמירה על הבתים ולא מותירה מקום לכל מ...מדוייקת מאוד האמירה על הבתים ולא מותירה מקום לכל מילה נוספת<br />אני מאוד מזדהה<br />השורה השנייה נותרה לי סתומה<br />היא הפליטה היחידה מהשיר הכבד הזה<br />שהבית השני שלו בטון מזוייןAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-63836869130847143192010-01-27T12:57:58.320+02:002010-01-27T12:57:58.320+02:00טוב יותר וממוקד יותר מהקודם. עוד תעופי ציפורה. עוד...טוב יותר וממוקד יותר מהקודם. עוד תעופי ציפורה. עוד תעופי.Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-57940123635951517702010-01-26T16:36:24.205+02:002010-01-26T16:36:24.205+02:00משוררת נחמדת. ניכרים ניצני כשרונך המלבלבים והנפתחי...משוררת נחמדת. ניכרים ניצני כשרונך המלבלבים והנפתחים. אם תמשיכי לטפחם ולפתחם בשקידה ביסודיות ובהתמדה, עתידים כולם להנות מפריחתם המפוארת.mesorerhttps://www.blogger.com/profile/13065860437738556257noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-8531372047112086137.post-44593743353469989862010-01-20T23:24:54.870+02:002010-01-20T23:24:54.870+02:00כשבכיתי על החתול הקטן, הג'ינג'י, שהבאתי הב...כשבכיתי על החתול הקטן, הג'ינג'י, שהבאתי הביתה למרות שאסור, ולמרות שהיה ברור שלא ישרוד אפילו עוד יום אחד, והוא היה כל כך עקום ושבור ובסוף מת לי בידיים ואחי הגדול זרק אותו בפח אשפה ברחוב, הוא אמר לי: "ככה זה". אבל זה לא ככה או לא רק ככה כמו שכתבת. את עוצמת עיניים ושוכחת אבל לא. המשקל הקטן הזה עוד עליך, לא כמו עם רג'ינה השמן שמרגיש כאילו מאיה דרכה לי על הרגל :). <br />היללה שלך נשמעה אצלי בחדר. <br />אני נהינת לקרוא אותך מחוץ למייל, אהובה.אלהnoreply@blogger.com